על יואב
יואב מלייב- אציל נפש, אדם שבליבו מילים ומנגינה. עניו ורגיש, מלא שמחת חיים, על פניו חיוך שובב, מוכשר בתחומים רבים, מעמיק, למדן, בעל חוש הומור, בשלן יצירתי, אח בוגר אהוב, בן זוג אוהב, חבר מסור, בן בכור מופלא, מפקד ומנהיג ממגנט. איש של אנשים, שהתקיימו בו בהרמוניה - רגש, מחשבה ומעשה.
בנם של מאיה ואלכס. נולד ביום כ"ה בכסלו תשס"ד (20.12.2003), נר ראשון של חנוכה, בקריית אונו. בן בכור להוריו, אח לטליה, אבנר והראל. יואב היה איש של אנשים, שקט וצנוע, התנהל תוך קבלה ואהבת האחר, ראה את האדם במרכז - ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות. יואב גדל והתחנך בקריית אונו, הוא הצטיין בפיזיקה ובפסיכולוגיה והיית בו יכולת נדירה לשלב בין ההומאני והראלי, בין מדע ורוח לבין פילוסופיה ומכניקה - שני קצוות שהתקיימו בו בהרמוניה והוא נע ביניהם בטבעיות.
יואב חלק קשר קרוב עם בני משפחתו הגרעינית והמורחבת, היה מעורב בנעשה בחייהם וראה חשיבות גדולה בבילוי זמן איכות משותף. הוא השקיע זמן רב וקשב בבני המשפחה, ובכולם מצא דרך לגעת. הוא בלט ביכולת שלו לייצור חברויות וקשרים עמוקים ואיכותיים עם מגוון רחב של חברים, תמיד בשקט אופייני וביצירת קשרים איתנים שמחזיקים לאורך זמן.
כאח בכור מופלא, יצר קשר מיוחד עם אחותו טליה ועם שני אחיו הקטנים אבנר והראל, הוא השקיע מאוד בקשרים אלו והיה לו חשוב להיות דמות משמעותית עבור כל אחד מהם. יואב נתן לאחיו תשומת לב ואהבה, היווה בעבורם דמות להערכה ומודל לחיקוי ועם כל אחד רקם קשר מיוחד ועמוק. לטליה היה תאום נפש, חבר וידיד, לאבנר ולהראל – חבר למשחקי ילדות, לצחוק ולשטויות שעושים בנים. הקשר עם בני משפחתו המורחבת היה מאוד משמעותי בעבורו והוא טיפח אותו עם כל אחד מבני המשפחה, לסבים ולסבתות הקפיד להקדיש תשומת לב יתרה, כמו גם לדודות, לדודים ולבני הדודים. כל אחד חש, שליואב יש קשר מיוחד ואישי עימו.
בבגרותו הקים זוגיות אוהבת עם עינב, הם נהנו לבלות יחד וחלמו על עתיד משותף. בימים שלא הצליחו להיפגש יואב נהג לכתוב לה פתקים ומכתבי אהבה, שזורים בהומור ובתובנות עמוקות שאפיינו אותו. יואב ועינב הכירו כבר בגיל 15 ונרקמה ביניהם חברות עמוקה, ככל שהכירו יותר התחזק ביניהם הקשר והם הפכו להיות החברים הכי טובים ובהמשך נקשרה נפשם והם התאהבו וחוו זוגיות מצמיחה ומקרבת.
יואב היה נער רגיש ומוכשר, מלא חוש הומור. ניחן בכישרון מוזיקלי והפליא לנגן בגיטרה ובפסנתר, בעל יכולת כתיבה יוצאת דופן. היו בו רבדים רבים של כישרון טבעי למוזיקה ולמילים. הוא העריך ואהב את המילה הכתובה. הרעיונות שהביע בכתיבת שירים, במאמרים או בעבודות שעשה ואפילו במכתבים ופתקים שכתב לעינב, היו כולם בשפה עשירה ומגוונת. הכתיבה שלו התאפיינה ברוח, בהומור ובעומק.
יחד עם בן דודו וחבר נוסף הקים את להקת "משקיפי הגדר", במסגרתה ניגן, שר, כתב והלחין, מוצא בשירים פורקן למחשבותיו ולתחושותיו. אחד מהשירים שכתב נקרא "לישון" ואלו חלק ממילותיו: "שוב אני עצוב, מתגעגע למגע / החם המלטף שמעניק לי אהבה / רק כשאני איתה הלב מרגיש שלם / ואז סוף סוף אני יכול להירדם / דבר אחד בטוח, אותה אני אוהב".
